החלטה בתיק בש"א 10880/08

1.   לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט סובל), מיום 23.3.08 (להלן: " ההחלטה") שדחתה את בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום בתל אביב יפו לימור בן שמן, מיום 24.1.07, שלא נעתרה לבקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו ביום 18.9.06 מחמת העדר הגשת בקשת רשות להתגונן (להלן: " החלטת הרשמת").

2.         עיקר העובדות

2.1        המבקש ניהל עסק של היכרויות ושכנע את המשיב, כך לעמדת האחרון, להשקיע בעסק

וליצור מעין שותפות בו (להלן: " העסק"). לטענת המשיב, אדם בא בימים, בעקבות מצגי

המבקש, הוא השקיע בעסק ממון רב, בסכומים של מאות אלפי שקלים. לעמדתו,

השתמש המבקש בכספי השקעתו למטרות שאינן קשורות לצורכי העסק אלא למטרות

פרטיות. סופו של דבר, הודיע לו המבקש כי העסקה מבוטלת וכי הוא ישיב לו את כספי

השקעתו. במסגרת זו, נכתב על ידי המבקש מסמך המכונה "פירוק הסכם", לפיו התחייב

המבקש להחזיר למשיב סך של 352,000 ש"ח אשר לטענת המשיב אינו מהווה אלא חלק

בלבד מהמגיע לו. בהמשך, מסר המבקש למשיב 50 שיקים על סך 5,000 ש"ח כל אחד ובסך

הכל 350,000 ש"ח. כן החזיר לו חלק מכספים אחרים שנטל ממנו. לעמדת המשיב, לא פרע

המבקש את חובו, השיקים חוללו, והמבקש סירב להשיב את המגיע לו.

2.2        בנסיבות אלה, הגיש המשיב ביום 20.4.06, תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום,ת.א. 26159/06 לחייב את המבקש לשלם לו את הסך 400,000 ש"ח בלבד וזאת משיקולי אגרה לפי שהסכום המגיע הוא כ 876,000 ש"ח.

2.3        המשיב נעתר לפניית בא כוח המבקש למתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן אשר לפי המוסכם היתה צריכה להיות מוגשת עד ליום 14.7.06. בחלוף כחודשים מהמועד האמור, ובהעדר בקשת רשות להתגונן, ניתן לבקשת המשיב פסק דין נגד המבקש בהעדר בקשת רשות להתגונן המחייב את המבקש לשלם למשיב את סכום התביעה.

2.4        המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 179194/06). הבקשה נדונה ביום 8.1.07 לפני רשמת בית המשפט. לאחר דיון ממצה לרבות חקירות, החליטה הרשמת שלא לבטל את פסק הדין מהנימוקים המפורטים ב"החלטת הרשמת".

2.5        המבקש לא השלים עם ההחלטה, וביום 28.2.07, הגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, (בר"ע 1345/07) הליך שגוי בעיקרו שכן על "החלטת הרשמת" היה עליו להגיש ערעור לבית המשפט השלום. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברוש), מיום 12.12.07, הגיש המשיב כחודש לאחר מכן, תגובה לבקשת רשות הערעור. בפתח התגובה נטען כי המבקש שגה בהליך שהגיש שכן היה עליו להגיש ערעור בזכות לבית משפט השלום על "החלטת הרשמת". המבקש לא נקט בכל הליך, חרף העלאת טענת המשיב.

2.6        ביום 3.2.08 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור. בעקבות המלצת בית המשפט המחוזי, בדבר ההליך שננקט, משך המבקש את בקשת רשות הערעור.

2.7        בהמשך, ביום 12.2.08, הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום להאריך את המועד להגשת ערעור על "החלטת הרשמת" (בש"א 154350/08). הבקשה נדונה לפני כב' השופט סובל, אשר לאחר קבלת טיעוני הצדדים, החליט ביום 12.3.08 על דחייתה. ההחלטה הומצאה למבקש ביום 31.3.08, אך הלה לא הגיש עליה בקשת רשות ערעור במועד, ורק ביום 29.5.08, הוגשה בקשתו להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה, היא נשוא החלטתי זו.

2.8        בית משפט השלום בחן את נימוק המבקש להארכת המועד מחמת נקיטה בהליך ערעור לא נכון וכן סיכויי הערעור ולא מצא בכל אלה, טעם מיוחד הדרוש להארכת המועד.

3.         בבקשה לפני נטען בין היתר כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור מחמת שהמשיב ידע שאין המבקש משלים עם "החלטת הרשמת", ובנוסף סיכויי הבקשה להתקבל גבוהים הם נוכח העיוות החמור שיש ב"החלטת הרשמת", כלשונו. עוד מצביע המבקש על מצבו הבריאותי אשר מנע ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.  ראיתי לציין כי לעמדת המבקש סכום ההשקעה של המשיב הינו נמוך מהנטען על ידו. עוד נטען על ידו כי הוא שילם למשיב את חובו, שיקים נפרעו, המשיב שלח גברתנים לאיים על המבקש, ואין לה לתביעת המשיב על מה שתסמוך.